Twitter

Thursday, June 12, 2014

Sources - Honoring In-Laws החיוב לכבד חמיו

החיוב לכבד חמיו
שיעור לעילוי נשמת מו"ח משה חיים בן מתתיהו בנימין ז"ל
הרב ארי דוד קאהן

1.    שמואל א פרק כד, יא
(יא) וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֪ה אֶת־כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ אֶת־כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֪ה צֹדֶ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ:
2.    מדרש תהלים (בובר) מזמור ז
כיון ששמע דוד כך אמר ליה ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי (שם שם /שמואל א' כ"ד/ יב), מיכן שחייב אדם בכבוד חמיו כבכבוד אביו, ר' יהודה אמר אבי ראה גם ראה, אבי ראה אמר לשאול, גם ראה אמר לאבנר, ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר, דהוה אריה בתורה, גם ראה אמר לשאול.
3.    מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א
ויצא משה לקראת חתנו. אמרו, יצא משה אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל [ואחריהם כל ישראל,] ויש אומרים, אף שכינה יצאת עמהם.
וישתחו וישק לו. איני יודע, מי השתחוה למי, או מי נשק למי, כשהוא אומר: וישאלו איש לרעהו לשלום, מי קרוי איש, הלא משה, שנא' +במדבר יב ג+ והאיש משה עניו מאד, הוי אומר, לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו.
4.    ספר חרדים מצוות עשה פרק ד
מ"ע מן התורה התלויות בפה בקנה ואפשר לקיימן בכל יום:... דרשו רז"ל בסוף מסכת כתובות את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך וכל דאתרבאי מאת דאורייתא הוא כדכתבנו לעיל וכתב רבינו יונה בספר היראה דבכלל את אביך הוי נמי אחו' אביך ובכלל את אמך הוי נמי אחו' אמך וכתב נמי הר' ר' ישראל בספר מנורת המאור נתיב י"ד דאבי אביו בכלל אביו וכן אם אביו ואם אמו בכלל אמו וכן אבי אמו והכי איתא בבראשית רבה על פסוק ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק לכך הזכיר יצחק ולא אברהם שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו והביאו לשון זה בחומש רש"י והרמב"ן משמע דשניהם מדאורייתא אלא דבאביו מחייב /מחויב/ טפי מזקנו והוא הדין לזקנתו וטעמא דכולהו משום דבני בנים הרי הם כבנים, וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה והכי איתא במדרש שוחר טוב על פסוק ואבי ראה גם ראה שאמר דוד לשאול חמיו והביאו הטור
5.    רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה טו
חייב אדם לכבד את אשת אביו אף על פי שאינה אמו כל זמן שאביו קיים שזה בכלל כבוד אביו, וכן מכבד בעל י אמו כל זמן שאמו קיימת, אבל לאחר מיתתה אינו חייב, ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו.
6.    קרית מלך הלכות ממרים פרק ו הלכה טו
ומדברי סופרים כו', נ"ב וחייב בכבוד חמיו כאביו שו"ט פ"ז
7.    טור יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ
חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וחייב לכבד חמיו (לב)  דכתיב אבי ראה גם ראה:
8.    פרישה יורה דעה סימן רמ אות (לב
(לב) דכתיב ואבי ראה גם ראה. דוד אמר הכי לשאול שמואל א' כ"ד וקרי ליה אבי מפני שהיה חמיו:
9.    ב"ח יורה דעה סימן רמ
וחייב לכבד חמיו דכתיב [ו]אבי ראה גם ראה. והוא הדין חמותו וכ"כ להדיא בספר צידה לדרך (כלל ד פרק טו) ופשוט הוא. ומלשון רבינו יראה שאינו חייב כי אם לכבדו כדרך שמכבד הזקנים בקימה והידור וכיוצא. אבל במדרש שוחר טוב (מזמור ז) איתא בהאי לישנא [ו]אבי ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו משמע שכל מה שמחוייב לעשות באביו מחוייב ג"כ לעשות בחמיו. ותימה שלא כתב רבינו כן בפירוש גם שאר המחברים לא הביאו דין זה כל עיקר. ונראה דמשום דבתר הכי מסיק אמר רבי יהודה אבי ראה אמר לשאול וגם ראה אמר לאבנר ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהוא מריה דאורייתא גם ראה אמר לשאול וכיון דרבנן אמרי דלא קרא לשאול אבי אין ראיה משם דצריך לכבד חמיו כאביו וכוותייהו נקטינן שהם רבים ומשום הכי השמיטוהו הפוסקים. אבל רבינו סבירא ליה דמכל מקום חייב לכבדו כמו שאר זקנים חשובים כדפרישית דמדאמר גם ראה אלמא שסמכו במקצת לכבוד אב:
10. ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף כד
(יט) לכבד חמיו. - דכתיב אבי ראה גם ראה ודוד אמר לשאול כן שהיה חמיו וקראו אבי וכ' מו"ח ז"ל ה"ה חמותו וכ"כ בספר צדה לדרך ע"כ:
11. ש"ך יורה דעה סימן רמ ס"ק כב
כב חייב אדם כו' - כתב הב"ח דהיינו שסמכו במקצת לכבוד וחייב לכבדו כמו שאר זקנים חשובים:
12. פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף כד
(כ) חמיו - עבה"ט דה"ה חמותו וכן מבואר בש"ע לקמן סי' שע"ד ס"ו שכתב משום כבוד חמיו וחמותו ע"ש. ומ"ש עוד והיינו דמחויב לכבדם כמו שאר זקנים כ"כ הש"ך בשם הב"ח ונראה דזה מוכרח מדלעיל סעיף י"ז שאשה נשואה פטורה כו' דאל"כ היתה חייבת כיון שגם בעלה חייב בכבוד אביה שהרי הוא חמיו וכמו בסעיף י"ד וע"ש:
13. שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף יז
אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, יט לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת.
14. ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמ
[לב] חייב אדם כו'. עבה"ג וע' ילקוט שם:
(ליקוט) חייב כו'. עבה"ג וכ"ה בשוחר טוב על פ' הזה והביאו בילקוט שם וע"ש מחלוקת ר"י ורבנן מ"מ לדינא משמע דלא פליגי (ע"כ): (ליקוט) ע' בילקוט ר"פ יתרו ע"פ וישתחו וישק לו (ע"כ):
15. אגרת הגר"א זכרונו לברכה:
אהובתי אמי, ידעתי שאינך צריכה למוסר שלי, כי ידעתי כי צנועה את, אף על פי כן יקראו לפניך האגרת הזאת, כי הם דברי אלהים חיים, ומבקש אני מאד ממך בבקשה שטוחה, שלא תצטערי בשבילי, כאשר הבטחת לי. ואם ירצה ה', אם אזכה להיות בירושלים עיר הקדש אצל שער השמים, אבקש בעדך כאשר הבטחתי. ואם נזכה נתראה יחדיו כלנו, אם ירצה בעל הרחמים. וגם באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי, כמו שכתוב בתורה, ובפרט לאלמנה שעון פלילי מאד לצערה אפלו בתנועה קלה. וגם לאמי בקשתי, שיהא שלום בין שניכם ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים, כי זה מצוה גדולה לכל אדם, ו"שואלים לאדם בשעת הדין כו' המלכת את חבירך בנחת רוח", הרי צריך שימליכהו בנחת, ובזה רוב התורה לשמח לאדם. ואף אם תעשה אחת מכם שלא כהוגן, תמחלו זה לזה ותחיו למען ה' בשלום. וכן לאמי בקשתי שתדריך את בני ובנותי בדברים רבים שיקבלום ותשגיח עליהם. ולבני ולבנותי אני מצוה שיכבדו אותה, וגם ביניהם לא ישמע ריב וכעס כלל אלא הכל בשלום. ובעל השלום יתן לכם לבני ולבנותי חתני ואחי וכל ישראל חיים ושלום:
מנאי אהובכם אליהו בן מורנו הרב רבי שלמה זלמן זכר צדיק לברכה ה"ה:
16. יסוד ושורש העבודה שער הכולל פרק טו
וזה שחותנו של אדם יש לו גם כן עלייה בעולם העליון בשביל תורתו של חתנו מבואר (זוהר) בפרשת נשא קמ"ד ע"ב וז"ל ותא חזי יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לר' פנחס בן יאיר חמוך (והיינו, דאליהו אמר לרבי שמעון בר יוחאי, בוא וראה היום הזה בגללך נתעטרו חמשים כתרים לרבי פנחס בן יאיר חותנך.)
17. חוט המשולש הרב שלמה איגר
תהיה נזהר תמיד בכבוד חמיךוחמותך מלבד אשר יגזור השכל, הנה הזהירה התורה.
18. שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ
סעיף ב -איזה מורא, א לא יעמוד <ב> במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו, או מקום המיוחד לו להתפלל; ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו; ב (א) ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ג] בפניו, ד] אפילו לומר <ג> נראין דברי אבא; (ב) ולא יקראנו בשמו, ה] לא בחייו ו] ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי. ז] היה שם אביו כשם אחרים, (ג) משנה שמם, <ד> אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו. ח] אבל שם שרגילין בו מותר לקרות אחרים ג <ה> שלא בפניו (טור).
סעיף ג -עד היכן מוראם, היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו ד וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציוהו בכך.
סעיף ד -איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות, נענש עליו.
19. שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן נט
מדת חיוב הכבוד לחמיו וחמותו -נמצינו למדים שכל אדם חייב לכבד חמיו וחמותו, וכל אשה חייבת לכבד חמיה וחמותה, וזה פשוט ביותר ....
כתב הרב בית - חדש על דברי הטור, וחייב לכבד חמיו דכתיב אבי ראה גם ראה, וה"ה חמותו, וכ"כ להדיא בספר צדה לדרך ופשוט הוא. ומלשון רבינו יראה שאינו חייב כי אם לכבדו כדרך שמכבד הזקנים בקימה והידור וכיוצא (כונת הרב היא שלפני כן כתב הטור, חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו, וחייב לכבד חמיו דכתיב וכו' ולא כתב ככבוד אביו כמו שכתב לגבי אחיו הגדול). אבל במדרש שוחר טוב איתא בהאי לישנא אבי ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו. משמע שכל מה שמחוייב לעשות באביו מחוייב ג"כ לעשות בחמיו. ותימה שלא כתב כן רבינו בפירוש. גם שאר המחברים לא הביאו דין זה כל עיקר. ...
חיוב כבוד חמיו וחמותו ככבוד כל שאר הזקנים -ודברי הרב בית - חדש הנ"ל כבר נידונו באורך רב בדברי הפוסקים (עיין למרן החיד"א בברכי - יוסף שם אות כ. וגם להרב שדי - חמד כללים מערכת כ' כלל קכ), וקצר המצע מלהעתיק אף מקצת דבריהם. אבל נציין שכמה קשה להניח שכונת הטור היא לכבד חמיו כשאר זקנים, שאם כן מאי רבותיה, ונצטרך לדחוק ולומר שבאם הוא צעיר חייב לכבדו כשאר זקנים וכל זה הוא דוחק, ויש עוד מה להאריך, אך נקצר ונציין שיש מי שהבינו בכונת הטור לחייב כבוד חמיו ככבוד אביו ממש. והרב שדי - חמד דייק זה מדברי מרן הב"י שכתב על דברי הטור, וזו לשונו ומ"ש וחייב אדם לכבד חמיו דכתיב ואבי ראה גם ראה דוד אמר הכי לשאול וקרי ליה אבי מפני שהיה חמיו עכ"ל, ולא הזכיר לא המדרש ולא המכילתא, ומוכח דמשמע ליה דהטור מפקנא אית ליה להאי דינא (מוציא דין זה) מגוף הפסוק ממה שקרא אבי, וא"כ יש במשמע שיהא חייב בכבודו ככבוד אביו ממש, ועיי"ש שהאריך וציטט מחברים נוספים הסוברים כן.
חיוב כיבוד חמיו כאביו: -...עכ"פ שנוי הדבר במחלוקת, ורבים מגדולי הפוסקים סוברים שאין חיוב כיבוד חמיו כאביו ממש. ונציין דברי הרב עיקרי הד"ט (סימן כו אות ז) שהאריך בזה ובין היתר כתב: "אמנם שיהיו כבוד אביו וכבוד חמיו שקולים אין הדעת סובלתו". וסיים: "הדרן לקמייתא דאין ספק לע"ד דאף שחייב בכבוד חמיו אינו בדין להשוותו לכבוד אביו". והאריך בראיות עיין שם והדברים ארוכים. וביחוד שהרמב"ם לא הביא דין כיבוד חמיו וחמותו כלל.
אסור לקרוא לחותן ולחותנת בשמם: אך לנדון דידן נראה שלכל הדעות אין לקרוא לחמיו ולחמותו בשמם, שגם אם אין חיוב הכבוד כאביו ממש אלא כשאר זקנים (דבר השנוי כאמור במחלוקת), הרי שגם לשאר זקנים אין זה דרך כבוד לקראם בשמם. בא וראה מ"ש הכנה"ג (בחלק אבן - העזר תחלת סימן א) בשם דרשות מוהר"י בליקוטים, "שהזיווגים (הכונה בעל ואשתו) אין מזכירים שמותיהם כשקורין זה את זה, ובדרך זו מתנהגים גם בימינו בינינו הספרדים בערי תוגרמה שאין קורין לא האיש את אשתו בשמה, ולא האשה את בעלה בשמו וכו'". וגם אנכי ראיתי בני זוג אשכנזים יוצאי מזרח אירופה שמעולם לא קראו זה לזה בשמם. מעתה, הרי הדבר קל - וחומר, אם בעל ואשתו נהגו לחלוק כבוד זה לזה באי קריאת שמותיהם, להוריהם על אחת כמה וכמה.
ולכן נראה לי כפשוט ביותר שלענין זה אין שום מחלוקת, ולכל הדעות זה בגדר חיוב הכבוד שחייבים בכבוד החותן והחותנת לא לקראם בשמם. ולמופת תעמוד נגד עינינו התנהגותו של משה רבינו: "ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו". השתחויה היא דרגת כבוד עליונה ביותר, ומשה היה רבם ומנהיגם של ישראל. ואשרי אדם היודע לכבד הזולת כראוי וכיאות, וכבוד חכמים ינחלו.
20.   שו"ת בצל החכמה חלק ג סימן צה-1989      R. Betzalel Stern 5671
ג) והנה בס' עיקרי דינים (חיו"ד סי' כ"ו דין ז' ד"ה הדרן) מספק"ל אם חייב אדם במורא אחיו הגדול ולא הכריע, ועיי' לקמן (אות ו'). אמנם בס' בית מאיר (חיו"ד סי' ר"מ סעי' כ"ג) כ', כי אחיו הגדול לא נתרבה אלא למצות כבוד ולא למוראו ע"ש. - לפי"ז לא שייך באחיו הגדול הך דינא דלא עומד במקומו ולא יושב במקומו ואפי' בחייו ומכש"כ שאינו שייך בו לא ישכב במקומו לאחר מותו.
ו) אגב אזכיר כי בעיקרי הד"ט (שם) מספק"ל אי חייב אדם במוראו של אחיו הגדול או של אשת אביו ע"ש. משמע דפשיטא לי' שאינו חייב במוראו של בעל אמו דריבוי וי"ו של איש אמו ו'אביו תראו, מוקמינן לאשת אביו או לאחיו הגדול ע"ש. וכן כ' שם שאינו חייב במוראו של חמיו ע"ש.
ז) אמנם לקושטא דמילתא נלענ"ד דגם לגבי אשת אביו אין כאן מצות מורא, דדוקא לענין כבוד מרבינן להו בגמ' (כתובות ק"ג א) אשת אביו בעל אמו ואחיו הגדול אבל לא לענין מורא. ומה שחקר בעיקרי הד"ט הנ"ל דאולי ילפינן מרבוי דיו"ו דכתי' איש אמו ואביו תיראו אשת אב למצות מורא שמסתבר לרבות יותר מכולם, לענ"ד כיון שלא נמצא דרשה כזו בדברי חז"ל אין בכוחנו לדרוש דרשות מעצמינו כמבואר בפוסקים במקומות הרבה.
העולה להלכה: א) לא כל עניני כבוד השייכים באב ואם שייכים באחיו הגדול, אם כי כולם דאורייתא (אות א'). - ד) אין אדם חייב רק בכבוד אחיו הגדול אבל לא במוראו (אות ג'). - ה) אינו חייב בכבוד אחיו הגדול אחרי מותו ומכש"כ שאינו חייב במוראו (אות ד'). - ו) אינו חייב לא במוראו של אשת אביו ולא בשל בעל אמו ולא בשל חמיו (אות ו' ז').
21. ספר חסידים (מרגליות) ברית עולם ושומר הברית סימן שמה (החיד"א)
אבי בכבוד אבי במורא כצ"ל ובהכי ניחא משז"ל על פסוק ואבי ראה גם ראה שחייב אדם בכבוד חמיו ולא אמרו שחייב במורא כי מצינו אשר צוה ה' שתי מצות כבד את אביך וכתיב איש אמו ואביו תיראו וכיון דלא כתיב אלא אבי חד זימנא אני אומר תפסת מועט תפסת ושדייה לכבוד. אמנם היכא דכתיב אבי אבי תרי זמני דרשינן אבי בכבוד אבי במורא.

22. מנחת חינוך מצוה לג
... וע"ש דמרבינן מוא"ו דואת לרבות אחיך הגדול וער"מ כאן כ' חייב אדם לכבד אשת אביו שזה בכלל כיבוד אב כ"ז שאביו קיים ומד"ס שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וע"ש בכ"מ דכיבוד אשת אב ובעל אמו כיון דמרבינן להו מאת ככתובים מפורש דמי ואח הגדול כיון דמרבינן לי' מיתורא דוא"ו ל"ה כמפורש בתורה אלא מד"ס עכ"ל. נראה מדבריו דלר"מ דמוכח מיתורא דוא"ו דינו ד"ת ממש רק שקורא אותו ד"ס כידוע דרכו של הר"מ. ע' בס' המצות שורש ב' מ"ש הרשב"ץ ובעל מג"א. אך ע"ש בשורש ב' השיג הר"מ על מוני המצות שמנו מצות הנדרשים בי"ג מדות למה לא מנו כיבוד אשת אב ובעל אמו ואחיו הגדול נראה להדיא דגם הנדרשים מאת הוא לשיטתו ד"ס. אך נ' דהר"מ חזר כאן מזה מחמת השגת הרמב"ן כיון דמבואר בש"ס דאוריית' הוא מודה הר"מ דהוי תורה א"כ זה הוי מה"ת וחוזר הכל אל כיבוד האבות ע"ש ואחיו הגדול כיון דלא מצינו בש"ס לומר עליו דאוריית' רק מביא מלימוד או אפשר דוא"ו לא דרשינן א"כ אינו אלא מד"ס וער"מ ה' מילה דמילה של"ב הוא רק ביום כת"ק יבמות ע"ב דדריש וא"ו וע' יבמות ס"ח ובתוס' שם וסנהדרין נ"א גבי בת ובת א"כ אם דרשינן וא"ו אחיו הגדול נמי מדאוריית' רק הר"מ קורא לה מד"ס אבל המצוה היא מה"ת ויש הרבה נ"מ בין מצוה של תורה או דרבנן. וע' רמב"ן בס' המצות דעתו דגם אחיו הגדול הוא בחיי אבות מחמת כיבודם כי רצונם בכך אבל מדברי הר"מ נראה דאף לאח"מ חייב בכיבודו דאצל א"א ובע"א כ' כ"ז שהוא קיים וכאן סתם ולא כתב זה נראה דס"ל דבכ"מ חייבי' ולא מחמת כיבוד אבות נגעו בה רק דהוא גזה"כ או דחז"ל תקנו כן ומהש"ס הכא משמע דעל אשת אב מבואר דוקא בחיים אבל באחה"ג אינו מבואר ע"כ דבכ"ע חייב בכבודו. והנה נראה דכל הכבוד שמחויב לאביו ולאמו חייב ג"כ באנשים הנ"ל אך מצד הסבר' כיון דכיבוד מסרו הכתוב לחכמי' א"כ באביו ואמו שייך בכבוד שלא לקרוא אותו בשמו וכדומה המבואר בר"מ וש"ע אבל אחיו אפשר דאין זה בכלל הכבוד ול"מ שיהיו נזהרים בזה כמו שמוזהרים באביו ובאמו. והנה אף דבאביו ואמו חייב בכבודם גם לאח"מ מ"מ נ"פ דאשת אביו אם מתה או בעל אמו שמת א"ח בכבודם כיון שמתו אין זה אשת אביו ולא בעל אמו כמו בנתגרשו אך אחיו הגדול חייב בכבודו לאח"מ ג"כ כיון דמ"מ הוא אחיו כנלע"ד. ...

23. ברכי יוסף יורה דעה סימן רמ (החיד"א)
כ. דין כד. חייב אדם לכבד חמיו. משמע כבוד בעלמא, אבל לא ככבוד אביו, דלא קי"ל כמ"ד הכי במדרש שוחר טוב (מדרש תהלים ז, ד), כמ"ש הרב בית חדש. ואף על גב דרבנן (שם במדרש) דרשו דרשא אחרת בפסוק ואבי ראה גם ראה (שמואל - א יד, יב), וכוותייהו נקטינן, שהם רבים. מ"מ סבר הטור דחייב לכבדו כשאר זקנים חשובים. אבל הפוסקים השמיטוהו, דקי"ל כרבנן. זהו תורף דברי הרב בית חדש.
ועדיין צריכין אנו למודע'י, דמאחר שהפוסקים השמיטוהו דקי"ל כרבנן, משמע דחמיו הוי כשאר איניש דעלמא, ומה ראה הטור לפסוק דחייב לכבד חמיו. וי"ל דסבר הטור דכיון דאיכא למ"ד שחייב לכבדו כאביו, מסתמא גם לרבנן אית לן למימר שחייב לכבדו מיהא כבוד בעלמא, דלא לאפושי פלוגתא, אלא דסברי רבנן דאינו חייב לכבדו כאביו, ומשו"ה לא ניחא להו למדרש "ואבי ראה" על שאול.
א"נ יראה דהטור ראה מה שאמרו במכילתא פרשת יתרו (פרשה א) וישתחו וישק לו אינו יודע מי השתחוה למי או מי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, הוי אומר לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו. ע"כ. וסבר הטור דהך מכילתא אתיא ככ"ע, חדא דקאמר מכאן אמרו, ומשמע דחכמים אומרים, ולא פליגי רבנן התם אלא שאינו ככבוד אביו, ולא יצדק לומר ואבי ראה על שאול. ועוד דהכי מוכח לשון המכילתא, דקאמר שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו, משמע דיכבדנו כבוד בעלמא, אבל לא כאביו. והא אתיא כרבנן דשוחר טוב. ולמדנו דלכ"ע יש לנהוג כבוד בחמיו. ומעתה צריך טעם להפוסקים שהשמיטו הך מכילתא, דפשטה מוכח דאתיא ככולי עלמא. ומה גם דקאמר מכאן אמרו, דמורה ובא שהוא דבר מפורסם שכך אמור רבנן כד.
הערות על ברכי יוסף יורה דעה סימן רמ הערה כד
כד. ע"ע בשיורי ברכה אות ט"ו, שכבר מהר"ג בעץ החיים הביא ראיה מהמכילתא. [ובשד"ח מע' כ' כלל ק"כ, הביא שככל דברי רבינו כתב מהר"י אלגאזי בשמע יעקב ריש פר' יתרו. ותמה על כולם אם המקור במכילתא אמאי הטור לא הביא המכילתא. ע"ש. ולק"מ, הרי כך היא דרך הטור לכתוב הדינים מחז"ל ללא מקור. ומה זה קושיא אם הטור כותב דין בסתם ומראים מקורו ברור במכילתא, דגם לד' שד"ח אין ביאור אחר במכילתא].











1,2 sound like there is a mitzvah to treat in-laws like parents
Says kavod – but includes calling avi – which may mean avoiding the proper name or simply calling him “father”
Midrash sounds like machloket – Gra says both sides really agree
3 mechilat “prepare to honor father in law” as moshe did by kissing yitro
4 sefer chareidim Rabbi Elazar son of Moshe Azkari was born in 5293 (1533) in Tzefat, into a family of exiles from the Spanish Expulsion. He received rabbinic ordination from Rabbi Yaakov Beirav, and studied halachah and kabbalah together with the most prominent scholars of his times including the Radvaz, Rabbi Yosef Karo, the Arizal, his student Rabbi Chaim Vital, and others. In addition to his scholarship, he was also a gifted public speaker and poet. He authored commentaries on several tractates from the Talmud Bavli and Yerushalmi and on Megillat Eichah. He composed liturgical poems, such as the famous Yedid Nefesh. His work, Sefer Charedim, includes a list of the 613 mitzvos arranged according to the parts of the body used to fulfill them. He passed away in Tzefat, 5360 (1600).
Law emanates from “ishto kgufo” when you marry you take on the other persons parents – this would imply all obligations
5 rambam – father’s spouse – sounds like extention of father (only while he is alive) rabbinic obligation of older sibling – leaves out in laws
6 Chaim Kanievsky – adds in laws (like father’s spouse or like older sibling?)
7 tur seems stronger than the rambam – says sibling is like parent (no mention of dvrie sofrim) and adds in laws brings source with david (midrash tehilim)
9 bach also mother in law, (since the tur omits ככבוד אביו with regards to the father in law) it sounds like a more general honor – like that given to any elder. However the midrash in tehilim implies - ככבוד אביו. Being that almost all poskim omit the law, and the tur wrote in a a equivocal way – there must be no “real” obligation – even the midrash in tehilim had 2 opinions
10 taz cites his father in law – includes mother in law
11 minimal honor – like any elder like the taz concluded
12 – even a woman has certain leniencies regarding honoring parents…so seems strange that a husband would have more obligations than the wife
(is she really obkligated –but osek bmitzvah patur…or is she just generally not around…and therefore unable to perform the mitzvoth)
14 gra sounds like there is an obligation
15 gra - שתכבד את אמי, כמו שכתוב בתורה, ובפרט לאלמנה  does he mean torah obligation for mother in law? Or old woman? Travelled 1778 born 1720 was 58 mother was over 70
Or as his shaliach – he was obligated to see she is cared for "כ"  hadimyon kmo shkatuv?
16 in law has “aliya” when son – in law learns torah
הרב אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא למד תורה אצל הרב אריה לייב הלוי אפשטיין
Rav Alexander Ziskind 1700-1794 was imprisoned for a full year and half for trying to leave Hamburg with money he collected for the poor in Eretz Yisroel. As soon as he was released he immediately began to collect once again. When asked why he would do this he answered that "do you think that because of the danger to me the poor people sitting before Hashem in the Holy Land should starve?"
Rav naftali hertz halevi printed his kabbalistic books as he did some of the gra’s books
17 Rav Shlomo eiger logical and the Torah demands it
18 morah, kavod, cursing klala , hitting makeh
19 can not call them by name according to all opinions
20 no moreh by other than parents
21 no moreh by in laws
22 no moreh by brother an dother than parents
23 compromise – some honor – not like parents


דף על הדף פסחים דף נא עמוד א
בגמ': רבי יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו.
כתב החקרי לב (יו"ד ח"ב סצ"ח) דמכאן נראה קצת ראיה להפוסקים שהשמיטו מה דאמרו חז"ל (שוח"ט מזמור ז') דחייב אדם בכבוד חמיו, דאם איתא דחייב גם בכבוד חמיו הוי ליה לר"י להתיר גם בחמיו משום כבוד חמיו. שוב כתב החקרי לב דיש לדחות דכיון דאין כבוד חמיו רק מדרבנן לא רצה ר"י להתיר מחמת זה חשש הרהור ערוה. (וכתב דלפ"ז אין גורסין "וה"ה בעל אמו" דגם חיוב זה אינו אלא מדרבנן).
בספר שמע אברהם (להר"א פאלג'י) ס"ע תמה על החקרי לב דאיך יתכן להביא ראיה מר"י דאין חיוב לכבד חמיו, והרי בשוחר טוב מבואר דריש כן מדקרא דוד לשאול אבי ראה, גם ראה והיינו לפי רבי יהודה שם דפירש דאבי ראה לשאול קא"ל, אבל רבנן סברי דאבי ראה לאבנר קאמר דהוא מריה דאורייתא, וא"כ ע"כ לר"י חייב בכבוד חמיו.
(ולפי מש"כ המאירי דאיסור ליכנס למרחץ עם אביו הוא מפני יראתו ובחמיו מפני הרהור ע"ש. לפ"ז יש לדחות ראית החקרי לב, דגם ר"י לא מתיר במקום דאיכא חשש הרהור).
האדר"ת בשו"ת מענה אליהו (סמ"ג) כתב דגם ר"י יכול לסבור דטעם האיסור משום הרהור, ומ"מ מתיר מפני כבוד אביו אם צריך לשמשו, דכיון דמשמשו טריד בעבודתו ולא יבא להרהור, וכדאמרינן בב"מ דף צא. דמותר להרביע בהמה דבעבודתו טריד ולא יבא להרהור.
וע"ש במענה אליהו שמישב בזה הא דרבי פנחס יאיר שנכנס עם רשב"י למרחץ דאיירי במשמשו ברחיצתו וע"כ אמרינן דבעבודתו טריד (וס"ל לרשב"י ורפב"י כרבי יהודה דהכא).







ברכי יוסף יורה דעה סימן רמ
כ. דין כד. חייב אדם לכבד חמיו. משמע כבוד בעלמא, אבל לא ככבוד אביו, דלא קי"ל כמ"ד הכי במדרש שוחר טוב (מדרש תהלים ז, ד), כמ"ש הרב בית חדש. ואף על גב דרבנן (שם במדרש) דרשו דרשא אחרת בפסוק ואבי ראה גם ראה (שמואל - א יד, יב), וכוותייהו נקטינן, שהם רבים. מ"מ סבר הטור דחייב לכבדו כשאר זקנים חשובים. אבל הפוסקים השמיטוהו, דקי"ל כרבנן. זהו תורף דברי הרב בית חדש.

ועדיין צריכין אנו למודע'י, דמאחר שהפוסקים השמיטוהו דקי"ל כרבנן, משמע דחמיו הוי כשאר איניש דעלמא, ומה ראה הטור לפסוק דחייב לכבד חמיו. וי"ל דסבר הטור דכיון דאיכא למ"ד שחייב לכבדו כאביו, מסתמא גם לרבנן אית לן למימר שחייב לכבדו מיהא כבוד בעלמא, דלא לאפושי פלוגתא, אלא דסברי רבנן דאינו חייב לכבדו כאביו, ומשו"ה לא ניחא להו למדרש "ואבי ראה" על שאול.

א"נ יראה דהטור ראה מה שאמרו במכילתא פרשת יתרו (פרשה א) וישתחו וישק לו אינו יודע מי השתחוה למי או מי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, הוי אומר לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו. ע"כ. וסבר הטור דהך מכילתא אתיא ככ"ע, חדא דקאמר מכאן אמרו, ומשמע דחכמים אומרים, ולא פליגי רבנן התם אלא שאינו ככבוד אביו, ולא יצדק לומר ואבי ראה על שאול. ועוד דהכי מוכח לשון המכילתא, דקאמר שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו, משמע דיכבדנו כבוד בעלמא, אבל לא כאביו. והא אתיא כרבנן דשוחר טוב. ולמדנו דלכ"ע יש לנהוג כבוד בחמיו. ומעתה צריך טעם להפוסקים שהשמיטו הך מכילתא, דפשטה מוכח דאתיא ככולי עלמא. ומה גם דקאמר מכאן אמרו, דמורה ובא שהוא דבר מפורסם שכך אמור רבנןכד.
כא. ה"ה דחייב לכבד חמותו. כ"כ בצידה לדרך (מאמר א כלל ד פרק טו). והביאו הרב בית חדש. וכ"כ הרב טורי זהב (ס"ק יט).
כב. וכן האשה חייבת לכבד חמיה וחמותה כמה שתוכל, דאיש ואשה שוו בשעוריהן, אלא שאשה רשות אחרים עליה, אבל במה שתוכל חייבת, ויגדל חיוב האשה שהיא חייבת יותר בככוד בעלה וזהו כבודוכה.
כג. הגהה. דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. וה"ה דחייב בכבוד זקנתו. שבות יעקב ח"ב סימן צ"ד. ועמ"ש לעיל אות טו"ב.

ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ סעיף מד
חייב אדם לכבד חמיו וחמותו שהרי דוד קרא לשאול אבי דכתיב [שמואל א' כד, יא] אבי ראה גם ראה כן כתבו הטור והש"ע סעי' כ"ד ואיני מבין הראיה שהרי אלישע קרא לאליהו ג"כ אבי אבי רכב ישראל ופרשיו [מלכים ב' ב, יא] ואי משום שהיה רבו מובהק א"כ גם על שאול נוכל לומר כן לפי שהיה מלך וכן עבדי נעמן שר צבא מלך ארם קראו לנעמן אבי [שם ה, יג] כדכתיב ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול וגו' ואבי הוא רק שם הכבוד כמו שאמר אליהו לאיוב אבי יבחן איוב עד נצח [איוב לד, לו] ואולי דמפני שאז רדף שאול את דוד ולא היה לו לדוד לאהבו ולכבדו ואלולי שחל שם אב על חמיו לא היה קוראו אבי וכתבו שאין הכוונה שחייב בכיבוד כבן אלא לכבדו כשאר זקנים חשובים [ב"ח וש"ך סקכ"ב] ועמ"ש בסעי' ל"ה. וכתב רבינו הרמ"א די"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו ואינו נ"ל אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו עכ"ל וכתבו הגדולים [שם] דאם אין לאב ולבן ויש לבן הבן כופין לבן הבן שיזונם כפי יכולתו ונראה דגם בן הבת חייב בכבוד אבי אמו וזה שמצינו בגמ' [סוטה מ"ט א] שאחד אמר לבן בתו אשקיין מיא וא"ל לאו ברך אנא ע"ש כבר פירש"י שם דאין עלי לכבדך כבן עכ"ל כלומר דכיבוד כבן אינו מחוייב אבל מ"מ חייב לכבדו:

שו"ת מנחת אלעזר חלק ג סימן לג
נסתפקתי אם מחוייב יותר בכבוד אבי זקנו (היינו אבי אביו) מכבוד חמיו ולאיזה מהם צריך לשמוע יותר כשזהו מצוהו היפך חבירו. דהנה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' ר"מ סעי' כ"ד) דחייב לכבדו לאבי אביו רק שמחוייב יותר בכבוד אביו ועיי"ש באותו סעי' פסק המחבר דחייב אדם לכבד חמיו ע"כ יש להסתפק לאיזה מהם יקדים בכיבוד לאבי אביו או לחמיו ואיזה ידחה בשביל השני בכבודו ולשמוע למצותו:
והנה נחזי אנן בשורש הדברים בעה"י ונתחקה מקודם על שורש מצות כיבוד אבי אביו אם הוא חיובא וזהו פלוגתת המהרי"ק והרמ"א (בסי' ר"מ) שם דהשיג הרמ"א על מהרי"ק שכ' דאין מצות כיבוד באבי אביו והרמ"א כ' מדברי המדרש ורש"י (פ' ויגש) עה"כ ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק שאמרו ולא לאלקי אברהם מכאן שמחוייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו ועכ"פ נראה מזה דבכבוד זקנו מחוייב ג"כ רק שבכבוד אביו מחוייב יותר. והנה באמת צל"ע איך הי' פשיטא לרז"ל כ"כ דחייב בכבוד זקנו עד שכתבו שמחוייב בכבוד אביו יותר מזקנו (כאלו בזקנו הוא דבר הנודע שמחוייב לכבדו) וע"ז כבר עמד והקשה בתשובה מאהבה (ח"א סי' קע"ח) עיין שם שכ' שאנחנו מחסרון הבקיאות לא ידענו מקום בינה אי' הי' לרז"ל חיוב מצות כיבוד זקנו רק מסברא נדע זאת וכו' עיין שם ולענ"ד לא קשיא זה והנכון כדברי השו"ת שארית יוסף (סי' י"ט) לבאר דברי השבלי לקט והובא בב"י דלרבו של רבו צריך לכבדו מכח ק"ו שהוא ואתה היינו אתה ורבך חיובים בכבודו כמו שאמרו בקידושין האב אומר השקיני מים והאם אומר השקיני מים מניח אני את אמי שאני והיא חייבים בכבודו של אבא וה"ה לרבו של רבו (ואף שכ' שם השארית יוסף דבאבי אביו ל"ש ק"ו זה משום דאינו חייב כלל בכבוד אבי אביו דאזיל כנראה בשיטת מהרי"ק אמנם לשי' הרמ"א דכן נראה מלשון רז"ל דגם בזקנו שייך כיבוד ע"כ הוא כמו רבו דרבו וכ"כ הפת"ש בנחלת צבי סי' רמ"ב) וק"ו הוא דאורייתא א' מי"ג מדות ואדם דן ק"ו מעצמו עיין שם בשארית יוסף נמצא דהוא מדאו' כיבוד אבי זקנו ק"ו מאביו שהוא ואתה חייבים בכבודו וע"ז באת התורה לאשמעי' למעט ולהוציא שאינו חייב כמו אביו או יותר רק שלאביו מחוייב יותר לכבד וכמ"ש זה במפרשי רש"י שם (בפ' ויגש) ומה שהקשה שם בתשובה מאהבה לפי"ד הרמ"א ממ"ש הרמב"ם (פ"ה מהל' ממרים הל' ג') דהמקלל אבי אביו ואבי אמו ה"ז כמקלל א' משארי הקהל עכ"ל הרי שדין זקנו רק כמו א' משארי העם זה לק"מ לפי שכתבנו שנמצא מד' השארית יוסף דהוי מק"ו שהוא מה"ת דחייב לכבד זקנו ואדם דן ק"ו מעצמו להתחייב במצוה וחיוב זה משא"כ התם מיירי הרמב"ם לענין עונשין ואין עונשין מן הדין שהוא ק"ו ע"כ שפיר כתב הרמב"ם דמקלל זקנו הוא רק כשאר העם כיון שבתורה מבואר רק אביו וק"ו לא דנין בענין עונשין. וגם שם יש לימוד בפ"ע בפירוש בתו"כ (פ' קדושים פ"ט) את אביו וגו' ולא את אבי אביו דאינו חייב מיתה בקילל אבי אביו. והנה ראיתי בס' פתח האהל (מערכת א"ב כיבוד או"א) שהביא בשם גדול בדורו אבד"ק עלקוש מ' גבריאל ז"ל שהקשה על מה אין חיוב בכיבוד זקנו כמו אביו דהא בק"ו מחוייב יותר בכבוד זקנו מפני שהוא ואביו חייבים בכבודו עכ"ד ותמהני שלא ראה דברי השארית יוסף הנ"ל. גם מה שהקשו האחרונים על הרמ"א מדברי הש"ס בסוטה (דף מ"ט ע"א) בר' אחא בר יעקב דאיטפל בר' יעקב בר ברתי' כי גדל א"ל אשקיין מיא א"ל לאו בריך אנא ומזה רצו קצת מהם להביא ראי' להמהרי"ק ולחלוק על הרמ"א אולם כבר תי' בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' צ"ד) ובשו"ת שתי הלחם למהר"ם חאגיז ז"ל (סי' מ"ג) ובתשובה מאהבה (שם) דאדרבא מפירש"י שם נראה כד' הרמ"א שפירש"י בר ברתך אנא ואין עלי לכבדך כבן עכ"ל הוסיף מלת "כבן" שאינו מחוייב בכבוד זקנו כמו אביו כנ"ל מפירש"י בפ' ויגש והיינו שאינו מחוייב לכבדו "כבן" אבל בכיבודו מחוייב. וגם חילק בשבו"י שם וביד אברהם על היו"ד ד' ווילנא בין בן בנו לבן בתו. דבן בנו בודאי מחוייב בכיבוד. ונ"ל באמת דיש לחלק כן דגם הק"ו שאתה והוא חייבים בכבוד הזקן ל"ש כ"כ בבן בתו כיון שבתו אינה מחוייבת כ"כ בכבוד אבי' יען שרשות אחרים עלי' היינו בעלה כדאמרי' בש"ס קידושין ובש"ע. גם מה שהקשו על הרמ"א מרש"י במכות (דף י"ב ע"א) דבן הבן נעשה גואל הדם של אביו נגד זקינו משום שאינו מחוייב בכבודו כבר תי' בתשובה מאהבה שם דהיינו במקום כבוד אביו אינו מחוייב בכבוד זקנו כמו שהוא באמת גם לדעת הרמ"א מחוייב יותר בכבוד אביו ול"ק. וגם בגליון מהרש"א ביו"ד שם נתעורר מהך דבן בנו נעשה גואל הדם. ובאמת ל"ק כנ"ל. ועיי' בשו"ת אלי' זוטא ומובא שם בחי' הרעק"א על היו"ד דהיינו רק אם יש לו לכבד אביו ואבי אביו אז אביו קודם אבל בלא"ה חייב בכבוד אבי אביו בכל מילי כמו שחייב לאביו עיין שם. ועיי' באפיקי יהודא (ח"ב) בהקדמת נכד המחבר בשם "הצעה" מ"ש בפלפול בענין כבוד אביו זקנו עיין שם:

ומעתה נתחקה על שורש חיוב כבוד חמיו. הנה הטור הביא דחייב לכבד חמיו דכתיב אבי ראה גם ראה (ולפלא כי גם בב"י שם לא הביא מקורו אי' בדרז"ל) ומצאנו מקורו בדרז"ל בילקוט (שמואל אות קל"ב בשם מדרש שוחר טוב) א"ל דוד ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו אמר רבי יהודה אבי ראה אמר לשאול וגם ראה אמר לאבנר ורבנן אמרין אבי ראה אמר לאבנר דהוא אריא דאורייתא גם ראה אמר לשאול עכ"ל והנה יפלא בזה דא"כ איך למדו מהמדרש הזה לדינא דחייב בכבוד חמיו הלא זהו רק לר' יהודא דדריש אבי ראה אמר לשאול אבל לרבנן הרי אמרו דאבי ראה אמר לאבנר דהוא אריא דאורייתא ולא הי' חמיו כלל ובודאי הלכה כרבים רבנן וא"כ מנ"ל הך דחייב בכבוד חמיו שכתבו בפשיטות בטוש"ע מזה. ואולי מטעם זה לא הזכירו הרמב"ם להך דינא כלל (אם כי בס' הי"ד כמה ענינים מדרז"ל שאינם בש"ס רק ממנהגא או במדרשים) וראיתי בב"ח שהעיר בזה כבר ובביאור הגר"א שם כנראה הרגיש בזה וכ' ועיי"ש (בילקוט) מחלוקת ר"י ורבנן מ"מ לדינא משמע דלא פליגי עכ"ל הגר"א ולא הבנתי דבריו ז"ל דמהיכן משמע דלא פליגי לדינא הא אדרבא משמע כיון דרבנן דרשי הך אבי ראה שאמר זה לאבנר א"כ נפל בבירא הך דכיבוד חמיו כאביו שדרשו מקודם כנראה רק לר' יהודא וכנז'. ועכ"פ גם אם נאמר שלמדו מהך דאבי ראה כדעת ר"י הרי אינו רק מדברי קבלה ולא שייך לומר בזה דברי קבלה כד"ת דמיא כמ"ש רש"י בתענית (דף ט"ו ע"א) החילוק דהיכא שהנביא מצוה ומזהיר לישראל זהו נקרא כדברי קבלה (וזהו דברי קבלה כד"ת דמיא) משא"כ בכל דוכתא דלא איתפקד נביא רק כי האי דנינוה וירא אלקים שהוא כמספר והולך רק דילפינן מיני' אורחא דמילתא כזה לא קרינן דברי קבלה רק לקרעו לבבכם וכו' שהוא בדרך ציוי מהנביא נקרא דברי קבלה עיין שם וה"נ הוא רק מספר הכתוב והולך מעשה דוד שהגיד לשאול ראה אבי ומיני' ילפינן אורחא דמילתא במדרש הנז' שחייב לכבד חמיו ממה שקראו דוד בלשון אבי ובזה ל"ש דברי קבלה כד"ת ואז בודאי לענין שאלתינו הוי כיבוד אבי זקנו קודם לכבוד חמיו דכבוד אבי אביו י"ל דהוי דאו' מכח ק"ו דהוא דאו' כנ"ל וכבוד חמיו אינו מדברי קבלה (שנקרא דברי קבלה כד"ת) כיון דבכה"ג לא נקרא דברי קבלה כנז'. ובפרט שי"ל דזהו הלימוד הוא רק לר"י אבל לחכמים אינו כן כנז' מהב"ח. אמנם במכילתא ומובא ג"כ בילקוט (יתרו) כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום מי קרוי איש הוי אומר זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאוד הוי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו עכ"ל וזהו נלמד מדברי תורה עכ"ז י"ל דאינו דאורייתא כמו אם נאמר דאבי אביו הוא בק"ו וק"ו מדאו' לדינא ע"כ אבי אביו קודם וגם כיון שאמרו במד"ר ורש"י כנז' מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי זקנו משמע דאשמעי' רבותא דרק לכבוד אביו יקדים לאבי זקנו נמצא דלשאר כגון חמיו אז אבי זקנו קודם וכן נראה להכריע ועדיין צ"ע קצת. ובחקרי לב הספרדי (ח"ג מיו"ד סי' צ"ח) כתב הפוסקים השמיטו חיוב כבוד חמיו וכו' ולא ידעתי לאיזה פוסקים כונתו והלא הטוש"ע פסקוהו ואולי יען שהרמב"ם השמיטו כנז':

והנה לענין אבי אבי זקנו עיי' בתשו' שבות יעקב (ח"ב סי' צ"ד) שם שהביא ראי' מויקם כסא לאם המלך שהוא רות. ועיי' במטה אפרים (באלף למטה) דיני קדיש. אמנם שמעתי בזה דבר נכון מפה קדוש אדומו"ר הצדיק סבא קדישא מאוה"ג משינאווע זי"ע דאם בא לפני אדם לכבד (אבי זקנו. היינו) אבי אביו. וגם אבי אבי אביו אז צריך יותר לשמוע יותר לכבד לאבי אבי אביו אף שלגבי אביו האב קודם מאביו הזקן שאני הכא שגילתה תורה ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק שרק לאביו צריך לכבד ביותר ע"כ לא מהני ק"ו לומר שיכבד את אבי זקנו יותר רק לאביו יכבד וכנ"ל וכיון שהוא מצות כיבוד אב בפירוש. משא"כ בא"ז ואביו של זקנו היינו אבי אבי אביו כששניהם לפניו אז יכבד להזקן יותר היינו אבי אבי אביו דשייך ק"ו שהוא וא"ז חייבים בכבודו של הזקן שהוא אביו של אבי זקנך ולכיבוד אבי זקנו ג"כ לא מצינו קרא רק מק"ו וזהו הק"ו הוא להזקן יותר דגם א"ז מחוייב בכיבוד אביו כנז' עכד"ה:

אך מצאתי בס' חרדים (בפ"ד ממ"ע התלויות בפה ובקנה) כ' שהאיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה והביא שם מתנדב"א כבד את אביך ואת אמך וסמוך לי' לא תנאף מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שאם אדם נשא אשה והרי אינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא כאלו נואף כל ימיו לכן נאמר כבד ולא תנאף כבד ולא תגנוב מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך דאם יש לו לאדם בנים או בנות בתוך ביתו ואינם מכבדים אביו ואמו כאלו גונב נפשות כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תגנוב עכ"ל התנדב"א ומלשונו משמע ששוים הם כבוד חמיו כמו כבוד א"ז דאלו ג"כ השוה בסמך מה"ת דסמיכות כבד או"א ולא תגנוב וכו'. עכ"ז י"ל דק"ו עדיף וזהו רק אסמכתא בדרך מוסר מדרז"ל. אולם יש ללמוד מדברי החרדים הנז' לענין חמותו דלפי מה דמצינו הלימוד מהכ' ראה אבי וגו' משמע רק לחמיו ולא לחמותו בפרט לפימש"כ הב"ח לכבדן כשאר זקנים משמע רק לזקן ולא לאשה היינו חמותו אולם לפימש"כ החרדים הטעם משום דאשתו כגופו והוי ככיבוד אב ואם וא"כ גם חמותו נמי בערך אמו משום טעמי':

אולם דברי הקדוש בעל החרדים זי"ע אלו המה נפלאים בעינינו ולא זכינו להבינם דאם כפי דבריו דהוא מחוייב בכבוד חמיו מטעם דאשתו כגופו כנז' א"כ מה זה דאמרי' בקידושין (ל' ע"ב) איש אמו ואביו תיראו איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עלי' והיינו בעלה וכן פירש"י (בפ' קדושים) והלא תיפוק לי' דגם בעלה בעצמו הוא מחוייב בכבוד אבי' (משום דאשתו כגופו) ומכ"ש היא בעצמה דמחוייבת בודאי בכבוד אבי' ואיך נאמר דלאחר נשיאתה לבעל אינו מחוייבת כ"כ שבעלה מעכבה. הגם שיש לדחוק ולתרץ דהכי מיירי מה"ת שלכך נאמר בתורה איש אמו ואביו וגו' ולא אשה אבל מדרבנן (דהיינו שכונת הרב הק' בעל החרדים דהך דמחוייב בכבוד חמיו הוא רק מדרבנן מסברת אשתו כגופו) י"ל דבאמת הוא מחוייב בכבוד חמיו וממילא היא מחוייבת בזה בכבוד אבי' יותר מכבודו וציויו של בעלה ונראה סיוע לזה לכאורה דהא בש"ע לא מצינו שיפסקו זה רק הך דש"ס קידושין דאשה רשות בעלה עלי' יותר מרשות אבי' ושאינה מחוייבת בכבוד אבי' במקום בעלה וזולת זה לא מצינו זה ברמב"ם ובטוש"ע ולפלא כי לא הרגישו הפוסקים בדבר. /ובפת"ש (ס' ר"מ סק"ב) העיר דאשמעינן דאשה נשואה פטורה דאל"כ היתה חייבת כיון שגם בעלה חייב בכבוד אבי' שהרי הוא חמיו עי"ש./ עכ"ז הוא דבר חדש ביותר לומר שנדחה לגמרי הך דרשה דש"ס ופירש"י דאשה רשות בעלה עלי' לגבי כבוד אבי'. ובפרט כי הך סברא דחרדים משום דאשתו כגופו וכו' לא מצינו בש"ס ובשום מקום מדרז"ל ואיך נדחה עי"ז דברי הגמ' ויש לתרץ דברי החרדים עפימש"כ שם בתוס' קידושין דאף דהך שאין סיפק בידה לעשות היינו שמעשה ידי' לבעלה הוא רק דרבנן דמעשה ידי' לבעלה ואינו מדאורייתא עכ"ז כיון דאינה בבית אבי' רק בבית בעלה אינה יכולה לשרת את אבי' ולכבדו עיין שם. ובקרבן אהרן על הת"כ (פ' קדושים) שם. ולפי"ז י"ל שפיר דאף שבעלה מחוייב בכבוד אבי' היינו כשיזדמן לפניו ויהי' אצלו באקראי אבל האשה היא בבית בעלה ואינה בבית אבי' ע"כ שפיר אמרז"ל שהאשה אין סיפק בידה לעשות לאבי' שאינה אצלו לכבדו ולשרתו כנז'. וצ"ע:

ובדברי רבינו הב"ח הנ"ל ומובא בש"ך (ס"ק כ"ב) דצריך לכבד חמיו כגון שאר זקנים חשובים צ"ע לכאורה דא"כ מה אשמעינן בש"ע וכי קס"ד בשביל שהוא חמיו גרע משאר זקנים חשובים הדומים לו. ונראה היינו דאם חמיו אינו זקן ולא רבו עכ"ז מחוייב לכבדו כמו זקנים חשובים וז"פ. וכן מצאתי בשו"ת בנין עולם להגאון מסובאלק ז"ל (חיו"ד סי' מ"ז) שצריך לקום מפני חמיו גם שאינו ת"ח ולא זקן עיין שם:

אמנם זה פשוט דאם האב מצוה את בנו שלא יסע לקבל פני חותנו או שלא לדבר עמו (מחמת שנאה שיש בין אביו לחותנו) ועי"ז יגרום קטטה גם עם בנו שא"צ לשמוע לאביו בזה ודמי להך דפסקינן בטוש"ע יו"ד (סי' ר"מ סעי' ט"ז) האב צוה את בנו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול וכו' דאסור לשמוע לו עיין שם בט"ז משום דאסור לשנוא שום בר ישראל אם לא שיראהו עובר עבירה נמצא שהאב מצוה אותו לעבור על דת וכן ה"נ שיגרום שנאה ביניהם כמובן. וה' ישפות עלינו שלום וברכה בכ"י:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעד סעיף ו
כל מי שמתאבל עליו, מתאבל עמו אם מת לו מת. ודוקא בעודו בפניו, אבל שלא בפניו אין צריך לנהוג אבילות; חוץ מאשתו, שאע"פ שמתאבל עליה אינו מתאבל עמה אלא על אביה או על אמה משום כבוד (ג) חמיו וחמותו, אבל על אחיה ואחותה או בנה ובתה מאיש אחר, אינו מתאבל עמה. ומ"מ אינו יכול לכופה להתקשט, אבל יכולה למזוג לו הכוס ולהציע לו המטה ולרחוץ פניו ידיו ורגליו. ז] וכן היא אינה מתאבלת עמו, אלא כשמתו חמיה או חמותה, אבל שאר קרוביו שמתו, אינה מתאבלת עמו. הגה: וי"א דהאידנא נוהגין להקל באבלות זה של המתאבלים עמו, דאין זה אלא משום כבוד המתאבלים, ועכשיו נהגו כולם למחול. וכן נוהגין האידנא שלא להתאבל כלל עם המתאבלים (טור בשם הרא"ש והוא בפ' א"מ ורמב"ן בת"ה והגמי"י פ"א), וכל המחמיר בזה ה אינו אלא מן המתמיהים (הגהות מיימוני פ"ב). ח] ומ"מ (ד) נהגו שכל קרובי המת, ו הפסולין לו לעדות, מראין קצת אבילות בעצמן כל (ה) שבוע הראשונה, ז דהיינו <ב> עד אחר שבת הראשון, שאינן רוחצים ואין משנים (ו) קצת בגדיהם כמו בשאר שבת (גדולי אוסטרייך נהגו כן). ויש מקומות שנהגו עוד להחמיר בעניינים אחרים, והעיקר כמו שכתבתי. וכל זה בשמועה קרובה, או שהיה אצל המיתה; אבל בשמועה רחוקה, אין לאבילות זה מקום כלל (תמצא הכל מבואר בת"ה סימן רנ"א). מי שרוצה להחמיר על עצמו (ז) להתאבל על מי שאינו צריך, או ללבוש שחורים על קרובו, אין מוחין בידו (הרא"ש כלל כ' /כ"ז/).

פתחי תשובה יורה דעה סימן שעד
(ג) חמיו וחמותו - עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קע"ה שכתב במי שמת אשת אביו בחיי אביו דצריך לנהוג מקצת אבילות עד מוצאי שבת הראשון דאם משום כבוד חמיו וחמותו מראין אבילות דאינו אלא סמך בעלמא מכ"ש כבוד אשת אביו שהוא מן התורה מאת אביך ובדקדוק גדול נקטו הרמב"ם וש"ע לקמן ס"ז אבל על קורבא דקידושין שלהם כגון כו' והשמיטו אשת אביו ובעל אמו וחמיו וחמותו כי אלו אף על פי שהמה מפאת קורבה דקדושין מ"מ מתאבל עליהם משום שהוא חייב בכבודם ע"ש:

שו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן קעה
בע"ה עש"ק יו"ד /י'/ שבט תקנ"א לפ"ק בק"ק פראג להרבני המופלג בתורה ויראה מוהר"ר יעקב טפסלאווין נ"י.
על אשר שאל מני במי שמת /שמתה/ אשת אביו בחיי אביו אם צריך לנהג מקצת אבלות עד מוצאי שבת הראשון כפי המנהג שמראין אבלות נלע"ד אם משום כבוד חמיו וחמותו מראין אבלות כמבואר בגמרא וש"ע ואינו אלא סמך בעלמא שאמר דוד אל שאול אבי ראה גם ראה מכ"ש כבוד אשת אביו דאוריית' מאת אביך כמפורש בכתובות ובש"ע י"ד סי' ר"מ סעיף כ"א ובדקדוק גדול נקטו הרמב"ם וש"ע סי' שע"ד סעיף ז' אבל על קורבא דקדושין שלהם כגון שמתה אשת בנו או אשת אחיו או על בעל בתו או על בעל אחותו אינו מתאבל עליהם והשמיעו אשת אביו ובעל אמו וחמיו וחמותו כאין אלו אף על פי שהמה מפאת קורבא דקדושין מתאבל עליהם משום שמחויב בכבודם לכן נלע"ד שמראין קצת אבלות כל שבוע הראשונה עד מוצאי שבת כפי המנהג וכעת לא מצאתי דבר זה בהראשונים והאחרוני' ואגב אודיע שבש"ע יורה דעה סי' ר"מ סעיף כ"ד כתב הש"ע חייב אדם בכבוד חמיו והשמיט חמותו ובסימן ש"מ סעיף ד' ובסי' שע"ד סעיף ו' כתב משום כבוד חמיו וחמותו והגאון בעל ברכי יוסף בי"ד סי' ר"מ אות טו"ב לא הרגיש בזה ועיין ע"ד צחות במחברת עולת עני חלק שני מאמר שס"ח כ"ז נלע"ד בחפזו /בחפזי/ כי טרידנא טובא. הק' אלעזר פלעקלס.

שו"ת בצל החכמה חלק ג סימן צה
א) נלענ"ד פשוט בס"ד שאם כי חייב אדם בכבוד אחיו הגדול מה"ת כדעת הפוסקים הראשונים והאחרונים והמאירי (כתובות שם ד"ה חייב) שכ' שאינו אלא מדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא, יחיד הוא בדבר זה, מ"מ בודאי אין הכוונה שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול בכל עניני כבוד שהוא חייב בהם כלפי אביו ואמו כיון דחיובא דתרוייהו דאורייתא. אלא הכוונה שבכל עניני כבוד שראוי לאדם לכבד את אחיו הגדול, הוא חייב לכבדו בהם מה"ת. אבל עניני כבוד שראוי לכבד בהם את אביו ולא אחיו הגדול, לא שייכים באחיו הגדול כלל. דאטו כל עניני כבוד המבוארים בשו"ע יו"ד (סי' ר"מ סעי' ד' - י"ב) שחייב בהם לגבי אביו ואמו, יהיו נוהגים גם כלפי אחיו הגדול, והרי מעשים בכל יום שגם החרדים לדבר ה' אין מדקדקים בהרבה מהם לגבי אחיו הגדול.

גם מבואר בשו"ע שם (סעי' ח' בהגה) בן שיש לו דין עם אביו והאב הוא תובע, הבן צריך לילך אחר אביו אף על פי שהבן הוא נתבע ודר בעיר אחרת ע"ש. וכ"ה גם בהגה' שו"ע חו"מ (סי' י"ד סוסעי' א'), ומבואר שם בס' ערוך השלחן (סעי' ד') דבתבעו אחיו הגדול או חמיו או אבי אביו א"צ לילך אחריהם דרק באביו ואמו שהוקש כבודם לכבוד המקום צריך לילך אחריהם ע"ש. - ונראה דה"ה בנד"ד דדוקא בחוצב קבר לאביו לא יקבר בו בנו עולמית, אבל חוצב קבר לאחיו הגדול וקברו בקבר אחר שפיר יקבר בו אחיו הקטן.

ב) בר מן דין איתא בגמ' (קדושין ל"א סוע"ב) ת"ר איזהו מורא וכו' לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ע"כ. ונראה דכשם שבחייו לא עומד במקומו ולא יושב במקומו כך אחר מותו לא ישכב במקומו, דחייב לכבדו בחייו ובמותו כבגמ' שם ושכיבה בקברו לאחר מותו הוי כעמידה וכישיבה במקומו בחייו כמובן. אלא שהחמירו בו במותו גם בחוצב קבר לאביו ועדיין לא שכב שם שעד שלא קברו נמלך והלך וקברו במקום אחר, אפי"ה לא יקבר שם בנו עולמית, וכתבתי מזה במקו"א ואכ"מ.

לפי"ז הא דחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר, דלא יקבר בו בנו עולמית הוא משום מורא אביו, דומיא דלא עומד במקומו ולא יושב במקומו בחייו. גם בלא"ה ע"כ אין זה אלא משום מורא אב ולא משום כבוד אב, שהרי כל כבוד שעושה לאביו בקום ועשה, הוא משום מצות כבד את אביך, כדאמרינן (קדושין ל"א סוע"ב) ואיזהו כיבוד וכו', מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא ע"ש. וכל מה שמונע עצמו מעשית דבר בשביל יקרא דאביו והוא בשב וא"ת הרי הוא בכלל מצות מורא אב כדאיתא (שם) איזהו מורא וכו', לא עומד במקומו וכו' וכדהעתקתיו לעיל בסמוך. וכבר הארכתי בזה בספרי שו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' נ"ה אות ו') ע"ש.

ג) והנה בס' עיקרי דינים (חיו"ד סי' כ"ו דין ז' ד"ה הדרן) מספק"ל אם חייב אדם במורא אחיו הגדול ולא הכריע, ועיי' לקמן (אות ו'). אמנם בס' בית מאיר (חיו"ד סי' ר"מ סעי' כ"ג) כ', כי אחיו הגדול לא נתרבה אלא למצות כבוד ולא למוראו ע"ש. - לפי"ז לא שייך באחיו הגדול הך דינא דלא עומד במקומו ולא יושב במקומו ואפי' בחייו ומכש"כ שאינו שייך בו לא ישכב במקומו לאחר מותו. נמצא לא רק בחוצב קבר לאחיו הגדול והלך וקברו במקום אחר מותר לקבור שם אחיו הקטן, אלא גם אם כבר קברו שם אחיו הגדול אם פינו אותו מקברו אח"כ מותר לקבור שם אחיו הקטן כיון דלא שייך מצות מורא לגבי אחיו הגדול כלל.

ד) הוצרכתי לכל זה לפי מש"כ במנ"ח (מצוה ל"ג) שחייב אדם בכבוד אחיו הגדול גם אחרי מותו. אבל לפ"מ שהוכחתי בספרי שו"ת בצל החכמה (ח"א סי' ל"ה) מדברי השבות יעקב ועיקרי הד"ט שאינו חייב בכבוד אחיו הגדול אחרי מותו וא"כ מכש"כ שאינו חייב במוראו, בלא"ה לית דן צריך בושש שמותר לקברו בקבר אחיו הגדול אחר שנתפנה משם.

ה) ואמנם כל זה אם באנו לדון בו משום כבוד אחיו הגדול בלבד, אבל לקבור אחרים בלא"ה מותר עיי' חי' הגאון רעק"א (יו"ד סי' שס"ד סעי' ז') שנראה דעתו להקל לקבור בו אחרים גם אחר שכבר קברו בו מת ופנוהו משם עש"ה. ברם עיי' שו"ת דובב מישרים (ח"ג סי' ע"ח) מש"כ לחלק בין קבר יחיד לביה"ק של רבים עש"ה. ועיי' ס' גשר החיים (ח"א פרק כ"ז אות י' י"א) ועוד אחרונים.

עכ"פ מבואר מתוך מה שכתבתי דכל קבר שאחר שפינו ממנו המת מותר לקבור שם מת אחר, מותר לקבור בו גם אחיו הקטן של מת שנתפנה, ומובן ממילא שכל קבר שאחר שנתפנה אסור לקבור בו מת אחר ה"ה לאחיו הקטן דמאי שנא.

ו) אגב אזכיר כי בעיקרי הד"ט (שם) מספק"ל אי חייב אדם במוראו של אחיו הגדול או של אשת אביו ע"ש. משמע דפשיטא לי' שאינו חייב במוראו של בעל אמו דריבוי וי"ו של איש אמו ו'אביו תראו, מוקמינן לאשת אביו או לאחיו הגדול ע"ש. וכן כ' שם שאינו חייב במוראו של חמיו ע"ש. וא"כ להנ"ל כחצבו קבר לאחד מהם דהיינו לבעל אמו או לחמיו מותר שיקבר בו הוא ואפי' בקברו בו אחד מהם ופנוהו אח"כ מותר שיקבר בו הוא אם הוא באופן שמותר לקבור שם אחרים כמבואר לעיל (אות ה').

ז) אמנם לקושטא דמילתא נלענ"ד דגם לגבי אשת אביו אין כאן מצות מורא, דדוקא לענין כבוד מרבינן להו בגמ' (כתובות ק"ג א) אשת אביו בעל אמו ואחיו הגדול אבל לא לענין מורא. ומה שחקר בעיקרי הד"ט הנ"ל דאולי ילפינן מרבוי דיו"ו דכתי' איש אמו ואביו תיראו אשת אב למצות מורא שמסתבר לרבות יותר מכולם, לענ"ד כיון שלא נמצא דרשה כזו בדברי חז"ל אין בכוחנו לדרוש דרשות מעצמינו כמבואר בפוסקים במקומות הרבה.

כדמות ראי' שאין מצות מורא באשת אביו נלענ"ד מהא דאיתא (קדושין ל"א ב), תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא מורא האם למורא האב ע"כ ע"ש. ואי נימא דמוי"ו דכתי' ואביו תיראו מרבינן מורא אשת האב, א"כ אדרבה דוקא לפי שהקדימה תורה אב לאם לענין כבוד הוכרחה להקדים אם לאב לענין מורא. דהיותר מסתבר לרבות אשת אב בין לכבוד ובין למורא ולפיכך הקדימה תורה אב לאם לענין כבוד לרבות תחילה מאת אביך אשת אביו ואח"כ ואת אמך לרבות בעל אמו ואחיו הגדול, ולהכי במורא דלא כתיב רק רבוי אחד בלבד ומסתבר דלרבות אשת אביו אתא, הוכרחה להקדים מורא אם לאב, כדי לכתוב רבוי דוי"ו אצל אביו לרבות אשת אביו שאם יקדים אם לאם ויכתוב קרא איש אביו ואמו תיראו שיכתוב הרבוי דוי"ו גבי אמו, א"כ בהכרח הי' לדרוש לרבות בעל אמו וכיון שכוונת התורה לרבות אשת אביו, הוכרחה להקדים אם לאב למורא, א"ו כמש"כ דוי"ו דכתי' ואביו במורא בלא"ה לא לרבות מורא אשת אב אתא וא"ש.


העולה להלכה: א) לא כל עניני כבוד השייכים באב ואם שייכים באחיו הגדול, אם כי כולם דאורייתא (אות א'). - ב) חוצב קבר לאחיו הגדול, לבעל אמו, לאשת אביו או לחמיו ונמלך וקברם במקום אחר מותר שיקבר בו הוא (אות א' ב'). - ג) קבר שנקברו בו אחיו הגדול, בעל אמו וכו' ופינו אותם מותר שיקבר בו הוא, אם מותר לקבור בו אחרים (אות ג - ה). - ד) אין אדם חייב רק בכבוד אחיו הגדול אבל לא במוראו (אות ג'). - ה) אינו חייב בכבוד אחיו הגדול אחרי מותו ומכש"כ שאינו חייב במוראו (אות ד'). - ו) אינו חייב לא במוראו של אשת אביו ולא בשל בעל אמו ולא בשל חמיו (אות ו' ז').